תשעת הימים
החל מראש חודש מנחם אב עד י' מנחם אב לאחר חצות היום, מרבים עוד יותר במנהגי אבילות (על שלושת השבועות), נוסף לדברים האסורים בשבועות שלפני כן, תספורת וגילוח, שמיעת מוסיקה ושירה, בילויים ועריכת שמחות.
נוהגים אף שלא לאכול בשר ויין בימים אלו, זכר לחורבן בית המקדש שבעקבותיו בטלו הקרבנות (בשר) ובוטל ניסוך היין על גבי המזבח (יין), ועוד יותר מקפידים שלא לקנות דברים חדשים. כמו כן מכבסים בגדים (חוץ מבגדי ילדים קטנים – כשצריכים) ומשתדלים להמנע מדין ומשפט, בפרט עם גויים, כי בימים אלו מידת הדין והגבורה שולטת.
נוהגים להוסיף לשם החודש אב את המילה "מנחם" בכדי לעורר את הנחמה על החורבן והגלות. חז"ל אמרו: "משנכנס אב ממעטים בשמחה", ובחסידות מבואר: "משנכנס אב ממעטים" – את הענינים הבלתי רצויים – "בשמחה" – על ידי שמחה, באופן המותר, והיא שמחה של תורה כמו סיום מסכת שאחריה סעודת מצוה.
שבת חזון
השבת שלפני תשעה באב נקראת 'שבת חזון' על שם תחילת ההפטרה הלקוחה מספר ישעיה – "חזון ישעיהו בן אמוץ", בה שזורים דברי תוכחה, לקח ומוסר, אותם העביר הנביא לבני דורו במטרה לשכנע אותם להיטיב את דרכם.
גם בפרשת השבוע 'דברים' אנו מוצאים נימה של תוכחה על עם ישראל שהכעיס את הקב"ה מספר פעמים במדבר.
אף על פי כן הרי שהשבת היא למעלה מכל ענין של חטא וגלות ויש לנהוג בה כבכל שבת ולהזהר שלא להראות סימני אבלות.
