מסופר, כי באחת העיירות שבסביבת מקום מגוריו של מייסד חב"ד גר יהודי תלמיד-חכם גדול אשר מלבד ידיעותיו הרבות בתורה התפרסם במיוחד בשל מידותיו הטובות; הוא היה טוב-לב בצורה נדירה.
באחד הימים החליט להתעניין יותר על מהותה של החסידות ונסע אל רבי שניאור זלמן, מייסד חסידות חב"ד. כשנכנס אליו שאלו: איזה חידוש הביאה עמה החסידות?
השיב לו מייסד חב"ד: ראה, מידות טובות קיימות לא רק אצל האדם. ישנם גם בעלי-חיים אשר אופיים הוא טוב מאוד; בעלי-חיים רחמניים, צנועים וכיוצא-בזה. מהו, אם כן, ההבדל בין בעלי-החיים לבין האדם?
ההבדל הוא, שאופיים הטוב של בעלי-החיים הוא דבר טבעי המתחייב מעצם מהותם, ואילו אצל האדם צריכה כל תכונה להיות נשלטת על-ידי המוח ולפעול בהתאם להנחיות השכל. תכונות טובות הנובעות מטבע האדם ושאינן מכוונות על-ידי שכלו – אין הן חשובות יותר מהתכונות הטבעיות הטובות של בעלי-חיים מסוימים.
כשאותו יהודי שמע זאת, החל להתבונן בעצמו ולתדהמתו גילה, כי בעצם לא הגיע במידותיו הטובות למדריגה רמה יותר מזו של בעלי-החיים!
מסקנה זו חדרה עמוק ללבו והוא התעלף. כשעוררו אותו מעלפונו החליט ללמוד את תורת חסידות חב"ד והפך לחסיד.
סיפור זה ממחיש את שיטת חסידות חב"ד בנושא זה. חב"ד גורסת, כי מטבע הדברים ניתנה למוח שליטה על הלב, לאמור: השכל שולט על הרגשות. באמצעות שכלו יכול האדם לחזק ולפתח רגשות חיוביים ולהתגבר על רגשות בלתי-רצויים. הלב, במהותו, נתון לשליטת המוח.
יתכן אמנם שהאדם לא ינצל את יכולתו זו, וזה מה שקורה כאשר אין האדם עוסק בהתמדה בעיצוב מבנה אישיותו. אצל אדם זה הרגשות הם השולטים. הוא נסחף אחר רגשותיו, מתלהב לפתע אחר דבר מסוים ולאחר זמן-מה חוזר ומצטנן, וחוזר חלילה.
חסידות חב"ד שוללת זאת מכל וכל. היא דוחה אפילו רגשות חיוביים כאשר אין הם מבוקרים וכשאין להם גב רעיוני איתן. היא דורשת שכל רגש וכל אקט של התלהבות ייוולדו ממסקנות שכליות מבוקרות ושגם אז תהיה למוח שליטה עליהם.
תורת חב"ד מלמדת, כי התבוננות במעלותיו של דבר מסוים והתעמקות בהן, עשויים לפתח רגשות אהבה וחיבה אליו; ולחילופין, התעמקות במגרעותיו של דבר אחר עשויה ליצור רגשות של דחייה וסלידה מפניו. כך שבאמצעות הפעלת המחשבה וההתבוננות יכול האדם להביא לידי כך, שגם רגשותיו יהיו טובים וחיוביים. זהו משמעות המושג החב"די הנפוץ: "מוח שליט על הלב".
התוכן באדיבות:
צעירי אגודת חב"ד
© כל הזכויות שמורות
