החג של כולנו

שחרורו ויציאתו של הרבי מרוסיה התגלו כמנוע הישרדותה של היהדות בעידן המודרני. יום השחרור התברר כמהלך מכונן של יהדות דורנו וזה מה שהופך אותו ליום חג עבור כולנו

התאריכים י"ב וי"ג בתמוז, שיחולו בימי שני ושלישי השבוע, מצויינים כחג הגאולה של האדמו"ר הקודם מליובאוויטש, הרבי יוסף יצחק (הריי"צ) שניאורסון מהכלא הסובייטי.

הרבי הקודם מליובאוויטש קיבל עליו את הנהגת החסידות בשנת תר"פ (1920), שנים ספורות לאחר שהקומוניסטים העריצים תפסו את השלטון והחלו בדיכוי שיטתי של היהדות. הללו ביקשו לרמוס כל זכר מאמונת ישראל. הם החריבו בזה אחר זה את כל מוסדות הדת, אסרו והגלו רבנים, נעלו מקוואות והפכו בתי כנסת למועדונים של תנועות נוער. מי שיכול – ברח מהמגף הסובייטי. אך מי שלא – והיו רבים מאוד כאלה – הפכו חייו היהודיים לקשים מאוד. רבים היו ההורים שהתבוננו בעיניים כלות כיצד הדור הצעיר הולך ומתרחק ממסורת האבות.

באותן שנים היו בברית המועצות רבנים נוספים גדולים וחשובים, אך אף אחד מלבד הרבי לא דאג לכלל ישראל שם. הרבי היה היחיד ששלח שלוחים לכל מקום שמסרו את נפשם להקים ’חדרים’ חשאיים, לפתוח מקוואות מחתרתיים ולשמר ככל הניתן את חיי הקהילה היהודיים. 

הבולשת הרוסית ידעה הכול. אנשיה רק חיפשו את התירוץ המתאים כדי לשים את ידם על הרבי. ההזדמנות מבחינתם הגיעה כאשר נשא הרבי שיחה ובה קרא ליהודים להימנע – גם במחיר החיים – מלשלוח את ילדיהם לבתי הספר הממלכתיים. הסובייטים ראו בכך קריאת תיגר בוטה על השלטונות והחליטו לאסור את הרבי.

■ ■ ■ 

הרבי נלקח למאסר באישון לילה בט"ו בסיוון תרפ"ז (15 ביוני 1927), והיטלטל במשך מספר שבועות בחקירות וייסורים קשים. לכתחילה, הועידו הרשעים לרבי גזר דין נורא השמור ל’אויבי המהפכה’. אולם בחסדי שמים הומר העונש בגלות קשה. לאחר כמה ימי גלות נכנעו הסובייטים ללחץ בינלאומי שהופעל עליהם ושחררו את הרבי לחלוטין – תוך פחות מחודש לאחר שנעצר.

שחרורו של הרבי היה נס לכל דבר. הרבי נחשב למבוקש מספר אחד של המחלקה היהודית במשטרה החשאית הסובייטית, ובכלל כמי שהוכנס לבית הסוהר הידוע לשמצה ’שפלרקי’ בלנינגרד – היה שחרורו בגדר חלום.

ואכן, בעקבות יציאתו מבית הכלא, כתב הרבי מכתב ובו הודה לקדוש-ברוך-הוא על הניסים שעשה עמו. וכך כתב שם הרבי: "לא אותי בלבד גאל הקדוש-ברוך-הוא, כי אם את… כל אשר בשם ישראל יכונה".

בנס נוסף, אושרה יציאתו של הרבי מרוסיה. הרבי היגר לפולין ובעקבות פרוץ מלחמת העולם השנייה נמלט והגיע לארצות הברית. כאשר הגיע הרבי לארצות הברית, מצא בה את מה שעזב בברית המועצות – יהדות בדעיכה. כאן זה לא היה מדיכוי, אלא מרדיפה אחרי האפשרויות הבלתי מוגבלות ביבשת הגדולה. הרבי נרתם למלאכה, וכבר ביום בו דרכו רגליו על חופי אמריקה הקים ישיבה. בוגריה הראשונים של הישיבה הפכו לאחר כמה שנים לראשוני השלוחים ולחלוצי מהפכת היהדות שהוביל חתנו של הרבי וממשיך דרכו, הרבי מליובאוויטש.

■ ■ ■ 

שחרורו ויציאתו של הרבי מרוסיה התגלו כמנוע הישרדותה של היהדות בעידן המודרני. יום השחרור התברר כמהלך מכונן של יהדות דורנו וזה מה שהופך אותו ליום חג עבור כולנו.

לאחר שנים גילה הרבי כי נצחונו של חמיו, הרבי הקודם, את השלטונות הסובייטים היה הבקיע הרוחני הראשון שערער את חומות הקומוניזם בדרך לקריסתם המוחלטת. הרבי גם הוסיף כי קריסתו של שלטון אתיאיסטי זה הינו מהלך חשוב מתוך פעולותיו של לקראת הגאולה שעומדת להגיע בכל רגע, בה הכול יאמינו באמונה שלמה בבורא האחד והיחיד.

באדיבות: מערכת ’עלון הגאולה – מעניין ועכשווי’.