יוסי הגיע לשדה התעופה לקראת הטיסה קצת מדי מוקדם, נכנס לאחת החנויות בדיוטי פרי קנה שקית עוגיות כשרות והתרווח על אחת הכורסאות עם ספר, מולו התיישב בחור צעיר וברוב חוצפתו לקח את חבילת העוגיות מהשולחן פתח אותה ולקח עוגייה, בלי להתבייש הוא מושיט את החבילה ליוסי ומציע לו גם עוגייה, יוסי לוקח עוד עוגיה ושוב הבחור לוקח גם עוד אחת, כשבסוף נשארה עוגייה אחת לקח אותה הבחור הצעיר חתך לשניים ונתן ליוסי חצי, יוסי ממש מתאפק, קם מהמקום בעצבים וצעד לכיוון המטוס, כשהתיישב במקומו במטוס פתח את התיק להוציא שוב את הספר ולהפתעתו גילה שם את העוגיות שלו… מסתבר שהבחור הצעיר שיוסי כל כך כעס עליו היה נדיב ביותר.
בפרשת השבוע אנחנו קוראים את הפרשה המוכרת לכל יהודי "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" ומיד אחר כך "ואהבת את ה' אלוקיך" על פסוק זה שואלים המפרשים איך ניתן לצוות אדם על דבר שבלב? אם אני לא אוהב אותו האם ניתן לצוות עלי לאהוב? ומסבירים ש"ואהבת" פירושו "והתבוננת" תתבונן בדברים שיביאו אותך לידי אהבה כי לפעמים קשה לנו לאהוב כשאנחנו לא רואים את כל התמונה, על ידי שיהודי מתבונן בגדולתו של הקב"ה ובכל הנסים והנפלאות שהוא עושה עמנו בכל יום תתעורר אהבתו לקב"ה.
בחסידות מוסבר על הציווי "ואהבת" שלכל יהודי יש בתוכו ניצוץ אלוקי ואהבה פנימית לקב"ה, הניצוץ הזה מתעורר בזמנים ובמצבים מיוחדים אצל כל אחד, והציווי בתורה הוא לעורר את הניצוץ הזה ולהבעיר ממנו להבה שתשאיר בנו את אש האהבה לתמיד.
כפי שהדברים באהבת ה' כך הם גם באהבת ישראל, זוהי אהבה שקיימת בתוכנו כל הזמן אבל לפעמים היא מכוסה בקליפות (כל אחד בטוח שהשני אכל לו את העוגיות…) ודווקא עכשיו כשלכאורה הסתיימה הלחימה ולמדנו לראות איזה עם מיוחד יש לנו, זה הזמן לוודא שהניצוץ הזה ממשיך לבעור ומשאיר את כולנו באהבת ישראל גדולה ובאחדות שתוביל אותנו לגאולה אמיתית ושלימה בקרוב ממש.
שבת שלום!
