מספרים על אמריקאי, איטלקי וישראלי, שנכנסו לחנות תכשיטים. הם בוחרים תכשיטים, ולפתע הדלת נפתחת ושלושה שודדים גברתנים, עם אקדחים שלופים נכנסים לבפנים. קושרים אותם, נועלים את הדלת, מנתקים את האזעקה ובנחת מתחילים לאסוף את כל השלל לשקיות גדולות.
אחד מהשודדים רואה את הכספת שמתחת לשולחן, מתכופף אליה כדי לפרוץ אותה. מה שהוא לא שם לב, זה שכובע הגרב שלו נתקע בידית של הכיסא ונשלף. השבויים ראו את הפנים שלו.
השודדים מודיעים לשבויים שאין מה לעשות, עכשיו שראיתם את אחד מהשודדים, אנחנו חייבים להרוג אתכם. הרי אם אתם תצאו מכאן חיים, תספרו על אותו שודד, יתפסו את אותו שודד, הוא גם יסגיר אותנו. אנחנו ממש מתנצלים, אבל אין לנו ברירה, אנחנו חייבים להרוג אתכם.
השודדים אבל אומרים להם, כדי שלא תמותו מבואסים, אנחנו מוכנים למלאות לכל אחד מכם משאלה אחרונה.
אומר האמריקאי, הוא מצביע דרך חלון הראווה, "אתם רואים את מקדונלס כאן ממול? אני מזמין בורגר כפול עם בקבוק קולה". הם מתקשרים, תוך דקה מגיע השליח עם הבורגר עם הקולה, והאמריקאי מתיישב לאכול את הסעודה האחרונה שלו.
האיטלקי מראה להם מעבר לכביש פיצריה, "אני מזמין פיצה עם פטריות וזיתים ופחית בירה". גם את זה המשלוחן מביא בזריזות, והוא מתיישב לאכול את הסעודה האחרונה שלו.
פונים השודדים לישראלי, נו, ומה אתה מזמין?
אני רוצה אגרוף בפנים.
השודדים בהלם מהבקשה, אבל הם ישמחו לבצע אותה. ניגש שודד גברתן לעבר הישראלי ומנחית לו אגרוף בפנים. הישראלי במיומנות של איש קומנדו, עוצר עם יד שמאל את האגרוף, מנחית לו מכה על הראש. השודד נופל מעולף, ובזריזות שולף לו מהכיס את האקדח, מחסל את שני השודדים האחרים, משחרר את האמריקאי והאיטלקי ומזעיק את כוחות החילוץ.
בדרך הביתה הם ניגשים ושואלים אותו, "תגיד לנו, למה ביקשת אגרוף לפנים?
אם אתה כל כך טוב באומנויות לחימה, למה לא עשית את זה לפני?"
הישראלי נחרד ועונה להם: "השתגעתם? אני צריך שאתם, התקשורת וכל העולם כולו יגידו שאני התחלתי…?!"
˚ ˚ ˚
בפרשת השבוע פרשת בחוקותי, אנחנו קוראים על המכות שהקב"ה אומר שהוא ייתן לעם ישראל, אם הם לא ישמרו את דרך השם.
אנחנו קוראים את אותם קללות והשערות שלנו סומרות.
אבל בתורת החסידות מוסבר, שבדיוק הפוך. הקללות הללו הן כל כך נעלות, הן ברכות כל כך גדולות שלא היה שייך לבטא אותן בדרך אחרת, אלא רק בצורה של קללה, אבל בעומק שלהן הן בעצם ברכות.
מסבירים את זה במשל: סוחר עשיר מאוד גדול, מחפש איך להחביא את הכסף שלו. הוא מחליט לקנות יהלום מאוד יקר, יהלום ששווה הון עצום. אבל הוא יודע, יש לי פה את היהלום, אפשר לגנוב אותו. נכון שהוא שם אותו בכספת, אבל גם את הכספת אפשר לפרוץ.
עולה לו רעיון, הוא לוקח את היהלום, טובל אותו בפסולת, בזבל. ברגע שהיהלום כל כולו מלא בזבל, הוא שם את זה עמוק בקצה הכספת. עכשיו הוא מסודר, יגיעו גנבים, הם יראו את היהלום – הם לא יזהו שזה יהלום, וככה הם גם לא יגנבו אותו.
אותו דבר זה לגבי הברכות והקללות.
˚ ˚ ˚
רבי שמעון בר יוחאי שלח את הבן שלו, רבי אלעזר, אל החברים שלו כדי להתברך. הוא מגיע אליהם, והוא לא מאמין. במקום ברכות הם מקללים אותו.
הוא חוזר נסער לאבא שלו, אבא שלו שואל אותו: נו, איך היה?
הם לא בירכו אותי, הם קיללו אותי!
מה הם אמרו לך? וככה הוא אומר: "תזרע ולא תקצור, תקנה ולא תמכור". שהוא יקנה סחורה, ולא יצליח למכור אותה. קללות קיללו אותי.
מחייך אליו רבי שמעון ואומר לו, הברכות הללו הן יותר מברכות רגילות, הם רצו שהברכה באמת תשפיע, לכן הם נתנו לך את זה בצורה מאוד מיוחדת, בצורה של קללה.
כשהם אמרו תזרע ולא תקצור, הם התכוונו למשהו אחר לגמרי. תזרע, תביא ילדים, אבל לא תקצור, הם לא ימותו בחייך. תקנה, כשאדם מחתן את הבן שלו הוא קונה כלה, ולא תמכור, היא עם בעלה יחיו באושר ביחד, היא לא תתגרש, או תמות בחייו. הקללה עצמה היא בעצם ברכה.
˚ ˚ ˚
מוסבר בתורת החסידות, שזה הרבה יותר עמוק. כשאדם לפעמים מגיעים אליו דברים שגורמים לו סבל, צרות. הצרות עצמן הן אור נעלה, הוא כל כך נעלה שהוא לא יכול לבוא לידי ביטוי בצורה אחרת. והיא גם ממשילה את זה כדי שנבין.
אדם שסובל מסבל, זהו כפרת עוונות. בשמים הרי אם אדם חטא, הגיהנום בעצם מנקה את חטאיו. אבל כשבעולם הזה הוא סובל סבל קטן, על ידי אותו סבל קטן, הוא "ניצול מדינים קשים", הוא ניצול מסבל הרבה יותר קשה בגיהנום.
לכן כשאדם סובל, עמוק בפנים המטרה של הקב"ה היא מטרה טובה ונעלית.
עד כדי כך שכתוב שכשהמשיח יבוא "אודך ה' כי אנפת בי" אנחנו נודה לקב"ה על הדברים הלא טובים שהוא עשה לנו, על זה שהוא כאילו התאנף – עשה לנו לא טוב.
כי אז בגאולה העתידה, אנחנו נראה את הטוב שבזה.
הנה, הרי אם המטרה של הקללה הייתה שהיא תהיה מוסתרת, למה רבי שמעון בר יוחאי, חשף את מה שמאחורי הקללה?
רבי שמעון בר יוחאי, הוא לא "עוד צדיק", לא סתם כולנו חוגגים את ל"ג בעומר.
רבי שמעון בר יוחאי היה צדיק כל כך גדול, האור הגדול שהוא הפיץ, האור של ספר הזוהר, של תורת הקבלה, גרם שאצלו בכלל לא היה גלות, הוא כל כולו היה מונח באור הגדול של הגאולה.
לכן הקשת לא נראה בענן בדורו. הקשת מסמן כל פעם שהקב"ה רוצה להביא מבול לעולם, למה הוא לא מביא? בגלל שהוא הבטיח שהוא לא יביא, לא בגלל שהמצב של אותו דור הוא טוב.
בדורו של רבי שמעון, הקדושה של רבי שמעון הגנה על העולם כולו, כך שלא היה צריך בכלל את הקשת.
לכן גם תורת החסידות, היא זו שחושפת לנו את העומק שטמון בתוך הקללות.
כי תורת החסידות היא בעצם טעימה, כשאנחנו מבשלים אוכל טעים אנחנו רוצים לטעום טיפה לפני, לראות איך זה. זוהי טעימה מהאור הגדול, שיהיה לנו לעתיד לבוא בגאולה העתידה.
שבת שלום ומבורך!
הרב נח סוליש
