סעודת המשיח

מנהג 'סעודת משיח', נקבע על-ידי הבעל-שם-טוב משום שביום זה מאיר גילוי הארת המשיח • הרבי שלום בער מליובאוויטש נשמתון-עדן, הנהיג שתיית 'ארבע כוסות' בסעודה זו והרבי מליובאוויטש קרא לציבור הרחב להשתתף בה.

אחד ממנהגיו הידועים של הבעל-שם-טוב היה – לאכול בחג האחרון של פסח שלוש סעודות. הסעודה השלישית, שהיתה נערכת לפנות ערב, נקראה 'סעודת משיח'. ההסבר לכך הוא, ש"ביום הזה מאיר גילוי הארת המשיח".

כעבור שבעה דורות הוסיף האדמו"ר החמישי של חסידות חב"ד, רבי שלום דובער מליובאוויטש, פרט נוסף: הוא תיקן לשתות בסעודה הזאת ארבע כוסות, כשם שנהוג בליל הסדר.

מנהגים אלה מהווים ביטוי לתהליך גדול שמתחולל בעולם החל מימות הבעש"ט. כל ספרי החסידות מדברים על כך, שהתגלותם של הבעש"ט ושל שיטת החסידות היא הכנה לימות המשיח. הבעש"ט הוא התנוצצות אורו של משיח – זו הלשון המקובלת בקרב אדמו"רי החסידות.

ידועה האיגרת שכתב הבעש"ט, ובה הוא מספר על 'עליית נשמה' שהיתה לו, ושבמהלכה הגיע עד היכלו של המשיח. שאל הבעש"ט את המשיח: "אימתי קאתי מר?" (=מתי יבוא מר?), וענהו המשיח: "לכשיפוצו מעיינותיך חוצה". מכאן נובעת האמונה, שהפצת מעיינות החסידות בכל חלקי העם היא הכנה לביאת המשיח.

הופעת החסידות היא אפוא סוג של הכנה רוחנית, שמכינה את העולם לקראת התגלותו של המשיח. מי שיתעמק במהותה של החסידות ובמסגרת החיים שבנתה, ימצא קווים רבים שמתחברים עם מושגים הקשורים בתקופת המשיח. העיסוק בפנימיות התורה מהווה הכנה לתורתו של משיח. ההתלהבות והשמחה בעבודת-ה' קשורות אף הן לאופייה של עבודת-ה' שתהיה בימות המשיח, ויש הרואים גם בכל הנושא של דבקות בצדיק והתבטלות מוחלטת כלפיו, מעין הכנה לדבקות ולהתבטלות שכולנו נחוש כלפי המלך המשיח, שאף הוא יהיה שילוב של אישיות רוחנית, מלך ומנהיג.

גם המנהג של 'סעודת משיח' נקשר לתפיסה זו. הרעיון שמאחורי הסעודה הוא, לקבל את הארת המשיח לא רק בכלים הרוחניים של הבנה ורגש, אלא בצורה של סעודה, שהאדם אוכל ומרגיש את טעמה, ואחר-כך היא מתעכלת בקרבו ונעשית דם ובשר כבשרו.

סעודה זו מהווה הכנה לגילוי המשיח, שאף הוא לא יישאר במישור הרוחני. המשיח יבוא כמציאות ממשית, שנוכל לראותה בעיניים ולמששה בידיים. מציאות מוחשית, כמו סעודה שאנו אוכלים, כמו יין שאנו שותים. הסעודה הזאת מעניקה לאדם את היכולת לחשוב על ביאת המשיח לא רק במונחים מופשטים, אלא בצורה מוחשית ומציאותית.

ככל שאנו מתקרבים לגאולה, נדרשת הכנה גדולה יותר. זהו הטעם למנהג שתיית ארבע הכוסות. אחד הנימוקים לארבע הכוסות של פסח הוא, שהן מקבילות ל"ארבע כוסות של פורענות שעתיד הקב"ה להשקות את אומות- . העולם, וכנגדן עתיד להשקות את ישראל ארבע כוסות של נחמות" (כמאמר חז"ל). אם-כן, כאשר אנו מתקרבים לימים אלה, אנו שותים עוד ארבע כוסות בסיום הפסח, כדי לעורר את גילוי ארבע הכוסות של ימות המשיח.

ואם כך נהגו בימי הבעל-שם-טוב, על-אחת-כמה-וכמה בימים אלו, כאשר עינינו רואות את סימני הגאולה הממשמשת ובאה. אנו רואים כיצד העולם כולו הולך ומתקרב למושגים של ימות המשיח. במהירות עצומה משנה העולם את פניו, ועכשיו הוא נעשה מוכן ומוכשר להתחלת פעולתו של המלך המשיח בעולם. עכשיו הדברים כבר אינם רק עניין של אמונה או תקווה. ימות המשיח כבר עומדים מול העיניים.

עכשיו הזמן להתאחד יחד באהבת אחים לקראת הגאולה. הכול כבר מוכן. ויהי רצון שכבר השנה נאכל את סעודת המשיח יחד עם משיח-צדקנו!