אי-שפיות או אי של שפיות
מסתבר כי הכול תלוי בצורת ההסתכלות של האדם על מהלך חייו ■ ההבדל בין אי שפיות לאי של שפיות מצוייה במרבית המקרים בידיו של האדם
מסתבר כי הכול תלוי בצורת ההסתכלות של האדם על מהלך חייו ■ ההבדל בין אי שפיות לאי של שפיות מצוייה במרבית המקרים בידיו של האדם
שיחה בין שניים היודעים היטב את מעמדם ומכירים ביכולותיהם, תמיד תתנהל תוך מתן מקום של כבוד הדדי
לא מומלץ לנסות לשנות אף לא אחד ממחוללי הסערות, כל עוד התהליך אינו מגיע מהם עצמם. תהליך אמת מגיע מהקופסא פנימה
בכל צמתי החיים באים לידי ביטוי מאגרי תעצומות הנפש של האדם והאופן בו הם נבנו. כשהבניה נעשית בצמידות לקווי מתאר ברורים הרי שהעשייה ההמשכית תהיה בעוצמה תואמת מצב והתגובות לכל אירוע בחיי היום יום יהיו תמיד במינון הנכון תוך שילוב מושלם של רגש ושכל כך שהעומד ממול יהיה כלי כדי להכיל את עוצמת התגובה ואף להסיק דרכה את המסקנות המתבקשות.
מה לעשות בעניין שאחד מבני הזוג משתמש באינטרנט והשני נמנע (לצורכי בידור כמובן ) וכמובן ההשלכות לגבי הילדים….
לצאת ממצרים ברמה הפיזית, היה ברגע אחד. אבל להוציא את מצרים מתוך הלב של בני ישראל, מתוך התודעה – זה תהליך. לשם כך צריך זמן של הזדככות ותיקון על מנת שיהיו ראויים לקבל את התורה.
חוקרים רבים ניסו למצוא סיבות לתופעה המדאיגה, כי לאחר החגים מספר הזוגות המבקשים להתגרש, עולה. איך זה קשור לחגים? לאורחים שמגיעים? לארוחות בהם שמבלים יחד? תאוריות והשערות רבות נאספות סביב נושא זה.
הילד או הילדה שעונים לנו תשובות קצרות, ולא מכבירים במילים. הילד ולעיתים הנער שמעדיף לשתף חברים, אך לא אותנו, ההורים. איך פועלים נכון עם ילדים מופנים? ויותר חשוב מכך, האם ניתן לעשות שינוי במצב?
כשהתעודה מגיעה לידנו, על מה אנחנו מסתכלים קודם? על הציון באנגלית, או על ההתנהגות? ובעיקר, ממה אנו מתפעלים יותר, ממילות ההערכה של המורה על המידות הטובות, או מהציון הגבוה בחשבון?
השאלה: אני בן 16 וההורים שלי מרבים להתווכח ולצעוק אחד על השני. האם אני צריך להתערב ולנסות להרגיע אותם? האם בכלל מותר לי להעיר להם