על הפרק

הימים האלה, ימי ספירת העומר, הם ימי חשבון-נפש בכל הקשור לאהבת-ישראל ולמניעת פירוד לבבות. האתגר העומד לפנינו הוא ללמוד לכבד את הזולת גם כאשר הוא חושב ומבין בדרך אחרת.

האם מרכיבי זהותנו הם הסממנים הלאומיים – מדינה, טריטוריה, שפה – או התורה ומצוותיה, שעליהן שמרנו בדבקות יותר משלושת-אלפים שנה?

דומם צעדו המלוים, כל אחד כאילו הולך לתומו, מסתכל לצדדים אם אין מרגישים בו • כך הלך לעולמו הרב שעמד בעקשנות כצור חלמיש בין מצרי שאול

ב"סלנג" הישראלי נפוץ הביטוי "אני מת לעשות חיים"… אם אתה "מת" איך תקום לתחיה "לעשות חיים"? • בפרשת "חיי שרה" תתעורר השאלה: התורה מספרת לנו על "אחר המוות…" של שרה, וכל הסיפור נקרא בשם "חיי שרה"? • ישראל הלוי על ה"חיים שלאחר החיים".

האמונה מעניקה לאדם כוח לגמול חסד במידה המעוררת פליאה אצל אחרים. לכן דווקא אברהם אבינו, המאמין הגדול, היה גם איש-חסד למופת

הנטייה הטבעית של יהודים להירתם למען הזולת ולפתוח את היד להגשת עזרה – היא מסימני האופי של האומה. צדקה מלשון צדק

נח מצידו יכול היה לסיים את התיבה בזמן קצר, לשבת בביתו ולהמתין ליום בו יצטרך להשתמש בה. אך לא. הוא מעדיף לשתף את כולם בהצלה, הוא חס על חיי אדם

בפשטות, היה המבול עונש על חטאי העולם. אולם תורת החסידות מגלה בו משמעויות עמוקות יותר, הקשורות להכנת העולם למתן-התורה ואף לגאולה העתידה.

לא החג הוא היעד והמטרה, אלא דווקא ימי החול הרגילים והאפורים. החג לא בא אלא להפיח רוח של קדושה והתעלות בתוך ימי החול והשגרה. המשימה האמיתית מתחילה עכשיו

כשאנו יושבים בסוכה הקטנה וחוגגים את חג הסוכות אנו זוכרים שלמרות הרעידות והטלטלות, הסוכה הזאת כבר ראתה הכול ועמדה בכול