על הפרק

כשמגיע יום-הכיפורים אנו נזכרים שבעצם אנחנו יהודים ומקומנו בבית-הכנסת. זה הרגע שבו אנחנו רוצים בכל ליבנו ונפשנו פשוט להיות יהודים.

כל עוד מכנים את תלמידי הישיבות 'בטלנים' ו'משתמטים' זה דו-שיח של חירשים, וכל מה שנותר הוא משחק של כיפופי-ידיים

גורמים איסלמיים קיצוניים הן הם כיום התגלמות הרוע.. כתישתם ועקירתם מן השורש הם החובה המוסרית הנאצלת ביותר.

האם מרכיבי זהותנו הם הסממנים הלאומיים – מדינה, טריטוריה, שפה – או התורה ומצוותיה, שעליהן שמרנו בדבקות יותר משלושת-אלפים שנה?

ומהם חיים אמתיים?