על הפרק

אלול בפתח, וזה הזמן לחשבון נפש.

סיפורי התורה בכלל, וסיפור יציאת מצרים בפרט, מהווים עבורינו "לקחי מלחמה" חשובים, אותם יש לנו ללמוד ועל פיהם וברוחם להתנהג.

כאשר אדם מרגיש את עצמו ל"מציאות מנופחת" עלול הזולת להיתפס בעיניו כאיום על 'מציאותו'.

בימים שבהם השחיתות נפוצה, ומעילה בתפקיד לא נדירה עוד, לא מובן למה כינה משה "רשע" אדם שרק הרים יד ולא פגע (עדיין)? • ישראל הלוי על תכלית בריאתו של האדם ע"פ פרשת השבוע

כזו שביתה עוד לא היתה. המשק כולו היה משותק במשך שנה שלימה, במהלכה לא התנהל משא-ומתן בין המעסיקים והפועלים. איש לא העלה דרישות כלשהן ; לא תוספת שחיקה, לא פדיון דמי מחלה ואף לא פרמיות למינהן • בסוף השנה חזרו העובדים למלאכתם. המתח המעמדי פג מעט, פריון העבודה עלה, וזאת למרות שאיש לא שילם לעובדים דמי אבטלה. אם-כך, ודאי תשאלו, מדוע התקיימה השביתה?

קחו, למשל, את הנושא המרכזי של חודש אלול – התשובה. בלי אור החסידות, תשובה מתקשרת עם אווירה קודרת, רצינית עד אימה, עם בכי, עם סיגופים ותעניות, עם נפש ממורמרת ומיוסרת • באה החסידות ומלמדת, שגם התשובה יכולה לבוא עם חיוך ושמחה, עם מרץ ורעננות, עם ריקוד ועליצות-הנפש – ואין שום סתירה בין השניים.

הקב"ה נתן לנו את כל האפשרויות ליהפך ממדינה קטנה ומאויימת למעצמה אזורית, שהייתה יכולה להרתיע את כל אויביה ולהבטיח לבניה שקט וביטחון