על אבנים ולבנים
השיעבוד הגדול עליו אנו קוראים בפרשת השבוע בו השתעבדו עם ישראל במצרים, וכפי שהתורה מתארת שהיה "בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה". והשאלה היא: הרי עשיית הלבנים הייתה חלק ובכלל "כל עבודה בשדה" ולמה זה התורה כותבת זאת בנפרד?
השיעבוד הגדול עליו אנו קוראים בפרשת השבוע בו השתעבדו עם ישראל במצרים, וכפי שהתורה מתארת שהיה "בחומר ובלבנים ובכל עבודה בשדה". והשאלה היא: הרי עשיית הלבנים הייתה חלק ובכלל "כל עבודה בשדה" ולמה זה התורה כותבת זאת בנפרד?
אחים אלו, השבטים בני יעקב, מייצגים את כולנו, הם הרי ’בני ישראל’ אבות האומה, ומהם למדנו ערבות מהי.
סיפורו של יצחק אבינו נוגע בכריית בארות מים.. כורה מים הוא בראש ובראשונה אדם מאמין עם עוצמה פנימית, שיודע להביט על עפר ואבנים ולומר יש כאן מים! – כאלו הם שלוחי חב"ד
שבת חיי שרה היא שבת חברון. אלפי אנשים מכל רחבי הארץ ישבתו בחברון וישתטחו על קבריהם של אבות האומה. אולי נקבל החלטה, לבקר בחברון לפחות עד שבת חיי שרה בשנה הבאה.
לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך אל הארץ אשר אראך.. זהו הציווי האלוקי הראשון ליהודי הראשון, אברהם אבינו.. האם לא היינו מצפים שיהיה משהו קצת יותר רציני מאשר ציווי על מעבר דירה? ואם כבר הוא מצווה עליו לעבור דירה שיספר לו קצת על הסביבה החדשה, על המקום שאליו הוא הולך להגיע, על השכנים שיהיו לו ובמקום זה כל הציווי עוסק רק במקום שממנו הוא יוצא?
המלחמה לא פשוטה, יש בתוכנו יצר שגורם לנו לכעוס וגורם לנו להיות עצובים, מוביל אותנו למריבות במקום לאחדות והאמת היא שאנחנו רוצים להשתפר אך לא מצליחים, פרשת השבוע באה ומלמדת אותנו איך ננצח במלחמה הזו..
גם לאדם יש סימני כשרות.. הם דרכי הפעולה, שבעזרתם האדם עצמו יכול לבדוק את עצמו ואת התנהלותו
בימי ספירת העומר במשך 7 שבועות, נתקן בכל שבוע מידה אחת, כדי להגיע למתן תורה מזוככים. האתגר השבועי הוא ב"מידת התפארת" – מורכב מעיבוד אקטואלי ומרתק של ה'ספירות' האלוקיות לעבודה עצמית בחיי היום יום..
כולנו מכבדים את שומרי הבריאות כמו הטבעוני והצמחוני.. מדוע שלא נכבד את שומרי הכשרות..?
כשאנחנו מתענים בעשרה בטבת, כדאי לתת את הדעת על משמעותו של הצום. יום זה מציין את ראשית המצור שצר מלך בבל על ירושלים, בימי בית-המקדש הראשון. אחר-כך נחרב בית-המקדש ועם-ישראל הלך לגלות בבל. משם שב, כעבור שבעים שנה, והקים את בית-המקדש השני, שהתקיים יותר מארבע-מאות שנה. ואף-על-פי-כן אנחנו זוכרים ומציינים מדי שנה בשנה, בצום ובתענית, את היום המר שבו החל התהליך שגרם לחורבן.