משנת חייו ופועלו

ברוב המקרים, פשרות מערערות את היסודות המבניים של קיומו של האדם, למרות שהאדם שעושה את הפשרות עשוי שלא ללכת מעבר לפשרה בהחלטה הנחושה הראשונה. בפועל, ויתור אחד מוביל לויתור אחר • הרבי כותב

למרות ששום אדם לא יכול להבין תמיד את דרכי השם, ברור שכל מה שקורה לאדם נועד בסופו-של-דבר לטובתו, גם אם ברגע זה הוא לא יכול להבין את זה לגמרי • הרבי כותב

ישנם אנשים שהם במצב של יכולת לסייע לאחרים מבחינה כספית • ישנם אנשים שמסייעים לאחרים על ידי מילת עידוד וכדומה, דברים אלו לעיתים קרובות משמעותם גדולה יותר מאשר סיוע כספי • הרבי כותב

אילו רק כל אחד, בתור מנהיג יחיד, או אדם מן השורה, היה עושה את החלק שלו אפילו ללא מאמץ מרוכז, לפעול ברוח האמיתית של התורה, ללא תערובת של צדדים לא רלוונטיים, היתה זאת הדרך המעשית ביותר לשפר את מצב היהדות בהווה בכל מקום, ובמידה הגדולה ביותר • הרבי כותב

אם יש לו איזשהו רגש כלפי הצד האחר, הוא לא היה רוצה לסבך אותה, ואף לא היה מרשה לה להיות מסובכת במצב שכזה

בקרב אותם עדים ראשונים היו רבים שלמדו את יסודות המדע באותם ימים (כלומר, המצרים), שהרבה הישגים שלהם עדיין קשים מדי להבנה בימינו; היו בקרבם פילוסופים וחושבים, וכן אנשים בורים ובלתי מחונכים, נשים וילדים מכל הגילאים. ובכל זאת, כולם דיווחו על המאורע ועל התופעה הקשורה בו מבלי שתהיה סתירה בין אדם לחברו • הרבי כותב

בהשקפה ראשונה זה נראה מיותר להזכיר גם את הימים, לאחר שהם כבר כלולים ב"שנים" ♦ כל יום יהיה ארוך וטוב מבחינת התוכן שלו ♦ הרבי כותב

נניח שאחד המצילים באנטבה היה מדליק גפרור, מבלי להתחשב בפקודה החמורה לשמור על חשיכה ושקט, בתירוץ שזה עניין פרטי שלו… • לפעולה שנראית לכאורה קלת-ערך היו השלכות אדירות, לא רק עבור עצמו וכל הסובבים אותו, אלא גם עבור הניצולים. והיתה לזה השפעה באו"ם, בוושינגטון ובכל רחבי העולם • הרבי כותב

חישבו על הפסיכולוגיה של אנשים בגיל של הוריה, …שפתאום מגלים שהם חיו בטעות, ושהטעות היא מאוד חמורה ובסיסית • הרבי כותב