הברכה הגואלת
בימים הבאים הִרבו ברוך ורעייתו לשמוע בסביבתם את המילה 'קללה'. קרובים ומכרים טענו באוזניהם כי קללה נוראה רובצת עליהם
בימים הבאים הִרבו ברוך ורעייתו לשמוע בסביבתם את המילה 'קללה'. קרובים ומכרים טענו באוזניהם כי קללה נוראה רובצת עליהם
"הר-הבית! הר-הבית!", מלמל בהתרגשות רבה הראשי של ירושלים, הרב אליהו פרדס, כשהגיעה לאוזניו הבשורה המרעישה – "הר-הבית בידינו!". נרעש עד עמקי נשמתו, שבו אליו בבהירות
בקבלו את הדו"ח, הורה מיד על גיוס אחד מכל עשרה יהודי אמצ'סלב לצבא, ואילו הסוחרים יישפטו וייענשו בכל חומר הדין…
מלחמה פנימית קשה התחוללה בליבו של החייל. כנגד כל השיקולים התעוררה בו בעוז נקודת היהדות. פתאום החליט כי בשום פנים ואופן לא ימיר את דתו, ויהי מה!
היה זה לפני כ-38 שנה. עם ישראל נתון היה במצב רוח קודר ובחרדה גדולה …
"המקבל אתה עליך מיתה משונה זו?" – שאלו הרב …
אחת הסיבות להעדר שלום בית, היתה העובדה שיהודי דוברומיסל השתדכו רק בינם לבין עצמם …
"היהודי שלנו, שנבלע בין הגויים, כבר זמן רב שלא שמע את שמו היהודי וזה זמן רב שלא ראה יהודי לנגד עיניו. והנה פתאום בא יהודי ומזכיר לו את אשתו היהודייה!"
"באמת לא כדאי לדבר על-כך", השיב הרב באי-רצון, "אולם, הואיל וראית מה שראית, הרי זה סימן שמותר לי לספר לך…"
לפתע הבחין בפס אדום שנראה מיתמר בקצה האופק. מיד קפץ ממיטתו ויצא במרוצה החוצה. עתה היה כבר ברור מקור הפס האדום, אי שם פרצה דליקה ובצלאל-חיים רץ כדי לראות ולנסות להציל……הוא ניגש אל הבימה וקרא בקול פסוק אחר פסוק מהתהילים, כשהציבור נסחף בזרם ההתלהבות, בו נאמרו דברי נעים זמירות ישראל על ידי יהודי, שאך לפני שעות אחדות נשרף כל רכושו והיה כלא היה. בצלאל-חיים אמר את פרקי התהילים בשמחה ובמתיקות, כמו שאומרים את ההלל…