על הפרק

63 שנות ניסים

אנחנו המדינה היחידה בתבל שאויביה מדברים בגלוי ובמפורש על הצורך להשמידה. קיומנו הוא נס מתמשך, שעוצמתו גוברת עם חלוף השנים, והוא גם מחייב אותנו להכרת-תודה הולמת

לפעמים טוב לחשוב כמו ילד

אינכם מתביישים? גיליתי איך נוסעות עשרים ותשע עגלות, ורק עגלה אחת איני יודע איך היא נוסעת, וככה אתם עושים לי?!"…

טיפת כבוד עצמי

הקב"ה רוצה שעם-ישראל ינהל את חייו בקומה זקופה, מתוך גאון יעקב, בעמידה איתנה על צרכיו החיוניים, והוא נותן לנו את הכוח לכך ♦ "ואולך אתכם קוממיות"

כשילד קטן שואל שאלות

בימי קדם האמינו בני-אדם באלילים, וכיום הם מוכנים להאמין ב'חוצנים' וב'ציוויליזציה עליונה', אבל ילד קטן אחד העניק לאנושות את התשובה הנכונה

לחיות את הרגע

בעולם המהיר של היום קשה להבין זאת. אנו חיים בדור שבו אין דבר ישן יותר מהעיתון של אתמול. דברים שהרעישו עולמות אך לפני שבוע, כבר שייכים למחלקת המחקר של ההיסטוריה.

חיי שעה מול אורך-רוח

העם היהודי היה אמור להיות האחרון שמתרגש מרוחות חולפות. על כל איום ומהומה יש לנו תשובה קולעת: "עברנו את פרעה, נעבור גם את זה". מניין אפוא קוצר-הרוח?

מסירות-נפש – הכוח המנצח

סכר יכול לעמוד מול לחץ אדיר של מים כל עוד הוא שלם ובלתי-פרוץ. ברגע שנוצרת בו הפרצה הקטנה ביותר, הוא עתיד להיסחף כולו

לקבל בשמחה ובתודה את המתנה

נהרות אדם שטפו את הדרכים המובילות לכותל המערבי, למערת המכפלה ולקבר רחל. זו הייתה ההתרגשות הטבעית של בנים השבים לארצם, "ושבו בנים לגבולם"

מפגש עם תובנות

כשנתבונן בדרכי יעקב, ונלמד את תכסיסיו במלחמתו באחיו, נוכל לגשם את הדברים גם בימינו אלה, במאה ה21

השואה ועוצמת האמונה

אחרי השואה נשאלו השאלות: למה הם הלכו ’כצאן לטבח’? מדוע לא ברחו? איך לא הבינו את הגורל הצפוי להם? גם כיום נשאלות שאלות קשות, קשות מאוד…