פני היהודי נתכרכמו למראה ההלך הרטוב עד לשד עצמותיו. הוא הכניסו לביתו וכיבדו במשקה חם להשיב את נפשו • "כמה מגיע לך בעד הלינה, הארוחה והנסיעה?" שאל הקיסר • …ארשת השתוממות עלתה על פניו. יהודי זה יכול היה להיות בעל-אחוזה עשיר כל ימיו, אך מעייניו בתחרות עם רעהו!"…
פני אבי החווירו כסיד ועיניו בהו בחלל. כעבור רגע פרץ בבכי נסער, ופנה אלינו: 'כעת נסדר לאימא הלוויה רגילה ונקבור אותה בבית-הקברות הרגיל, כדי שאיש מהשכנים לא יפתח פה
חקירתו של ר' מענדל מלווה בעינויים קשים. עומד הוא בתאו האפל, עוצם את עיניו ובמחשבתו הוא עומד עכשיו מול הרבי. וכך, כשעיניו עצומות 'מספר' ר' מענדל לרבי על מצבו.
התובע ניסח את דבריו בארסיות רבה. לבסוף דרש מבית-המשפט במפגיע "להטיל על ראש הפושע עונש הולם ומרתיע –מוות".
עברתי בין שרידי החדרים עד שהגעתי לחדר בו זכיתי לברכת הצדיק. חרדת קודש אפפה אותי. לפתע גיליתי את התפילין
מוחה פעל בקדחתנות. תחושה פנימית אמרה לה כי ברגע זה עלתה על קצה החוט המוביל לגילוי הרוצחים
הרכבת עוצרת ואנו יורדים. חיילים במדים מחכים לנו, ופוקדים עלינו להסתדר בשלשות לצעידה מסודרת למחנה בקצה השני של העיר, מרחק של כמה קילומטרים.
בסעודת החתונה נקשרה שיחה לבבית בין המחותנים. לייבלה הבין כי חידת עושרו הגדול מעסיקה גם את מחותנו, ואמר: "ודאי מתפלא אתה על העושר המופלג שבו זכיתי. כל זה בא לי בזכות מעשה טוב אחד".
“רבי, אני רוצה ברכה לילדים!” הרבי אמר לו “והרי כבר קיבלת?” אך הוא מתעקש.. ■ בו במקום הוצאתי את המכתב מהרבי והראיתי את זה לרופא באומרי כי יש לי ברכה מהרבי. ■ שני סיפורים על הרבי מליובאוויטש
לנגד עיניי ריחפו צמידים, שרשרות, טבעות ושאר תכשיטים. חשבתי על חבריי שבסוף היום יצחקו כל הדרך לבנק וליבי נחמץ. רגליי ביקשו להוליכני חזרה אל החנות.
