על הפרק

עלינו ליצור תרבות חיים אחרת. להשריש ערכים בסיסיים של דרך-ארץ ושל תרבות ויכוח. לפתוח בחיינו דף חדש של אהבת ישראל

העשיר לא ירבה והדל לא ימעיט – שכן, זה איננו יהודי של 90% וזה יהודי של 110%. מחצית השקל מלמדנו שבמהותם שווים הם ובתוכם אש אחת שווה – ובמה ירבה זה על זה?

"למה להניח תפילין"? "אם תשכנע אותי, אני מבטיח לך לעשות זאת יום יום." "מה זה יעשה לי?"

פעמים רבות הנזק הנגרם על-ידי המחלוקת כפול שבעתיים מחומרת הליקוי שבגללו היא התעוררה. הדבר דומה למי שמצית את ביתו כדי לבער את הפשפשים

קצת הסטוריה על המאורעות שקדמו למלחמת החשמונאים, הניצחון על היוונים וחג החנוכה.

השמש זרחה, והיערות מלאו סנאים וחיות בר. לפתע פקח אדם הראשון את עיניו וראה את העולם הנפלא אשר סביבו

תראה, אני לא שומר מצוות בדיוק, אבל אני יהודי טוב. אני אזרח ישר, ממלא את חובותיי למדינה, לא פוגע באיש ומשתדל לעזור לזולת. העיקר זה להיות בן-אדם, לא?". נשמע מוכר..

המלך יוצא אל השדה ללא סוללה של מזכירים ומאבטחים, פקידים ומנהלי-לשכה. כעת כל אדם פשוט, כמוני-כמוך, יכול להתקבל אצלו ולבקש את כל משאלותיו. צריך פשוט לגשת אליו!

ימי הנחמה מפיחים בנו מחדש את התקווה ואת האופטימיות, שהן מקורות של כוח ושל עוצמה גם בימים קשים. עצם האמונה והביטחון שיהיה טוב – מקרבים את הטוב

זו כוחה של מסורת חיה, העוברת מדור דור, מאב לבן, במשך אלפי שנים, לא כספר אגדות מימי קדם, לא כלימוד תרבות קדומה של מייסדי העם. כי אם בהשתלבותה המעשית בחיי היום יום, בביצוע מצוות ומנהגים המחיים את השמחה והכאב, הממחישים וקושרים כל פרט וגורלו אל הכלל כולו..