על הפרק

מלחמה היא דבר כואב ולא ממש נחמד. רק אנחנו מתעקשים לנהל מלחמות 'נקיות', סטריליות, ומלאות עכבות כאילו-מוסריות, אבל אין דבר כזה

כשייבנה בית-המקדש, אפילו אומות-העולם יתייצבו לשמור עליו ויראו בו את הדבר היקר ביותר. וכך אומר הנביא: "כי ביתי בית-תפילה ייקרא לכל העמים"

"ראה, אני לא שומר בדיוק את המצוות, אבל אני יהודי טוב. אני אזרח ישר, ממלא את חובותיי למדינה, לא פוגע באיש ומשתדל לעזור לזולת. העיקר זה להיות בן-אדם, לא?".

הנטייה הטבעית של כולנו היא לעשות היום מה שעשינו אתמול. "כזה אני", אנחנו נוהגים להצטדק, ואפילו תובעים מהסביבה: "קבלו אותי כמו שאני"

מי שהושפעו מהתרבות המודרנית מתקשים לקבל את ההתבטלות שהתורה תובעת כלפי רבי וצדיק, אבל העם היהודי קם ועומד על האמונה הבסיסית הזאת

יש מי שתמיד יסבירו לך למה אי-אפשר ולמה זה מסובך. ויש מי שעיניהם נעוצות ביעד, והם אינם מניחים למכשולים לעצור את ההתקדמות לעבר המטרה.

בחיי היום-יום אנו משקיעים הרבה מאוד תשומת-לב ואנרגייה, אבל לא בהכרח הן מופנות לאפיקים החשובים באמת. הרבה מאוד משאבים נפשיים וחומריים מושקעים בדברים רגעיים ובלתי-חשובים.

רק מי שיעשה מחקר מעמיק יגלה כמה חדרו אט-אט המושגים של הרבי לתודעת הציבור היהודי ■ הרהורים על פועלו של הרבי לקראת י’ שבט – יום עלותו על כס הנשיאות החב"דית לפני 66 שנה