על הפרק

ואתה שואל את עצמך: מה קורה כאן? מצד אחד נעשים מאמצים אדירים כדי להביא עוד ילד לעולם, ומצד שני גודעים בהינף-יד את חייהם של עשרות-אלפי עוברים? אחת מהשתיים: או שהמאמצים הללו נעשים בגלל קדושתם של חיי אדם, ואז לא מובן כיצד מקפדים את פתיל חייהם של רבבות עוברי-אנוש?

החסידות אינה מסתפקת בשמירה על הקיים, אלא מוסיפה אור ופורצת אל מחוץ לגבולותיה, כדי להפיץ את אורה לכל אדם מישראל

כשנתבונן בדרכי יעקב, ונלמד את תכסיסיו במלחמתו באחיו, נוכל לגשם את הדברים גם בימינו אלה, במאה ה21

כדי לשמור על הראש לא מספיק "שכל" – להבין מה עלינו לעשות; לא מספיק "רגש" חם לקיום המצוות. רק אבנים. זו השפה. דברים בלתי גמישים, קבועים ודוממים. חייבים לקבוע דברים מסוימים כ"חוק בל יעבור"..

הגדרה מעניינת מגדיר הרבי את השליחות: "השליחות היא דווקא במקום שבו אין הוא רוצה להיות. דווקא שם יבצע את מה שרוצים ממנו". אלה הם השלוחים, מי שמקדישים את כל עיתותיהם, כוחם ומרצם למילוי השליחות. שלוחי חב"ד זכו שכל סדר יומם הולך וסובב סביב השליחות • "אולם", אומר הרבי, "לאמיתו של דבר כולם שלוחים של הקב"ה"

הנטייה של יעקב לבית מדרש, ברורה ומובנת. הוא היה צדיק גמור מלידה. אולם הנטייה והמשיכה של עשיו לבתי עבודת אלילים אינה הגיונית! שהרי בשלב זה הוא עדיין היה עובר בקרבה של אמו רבקה הצדיקה! ומדובר גם בבנו של יצחק אבינו.. איך יתכן שנמשך לדבר שלילי ופסול כזה עוד בהיותו בבטן אמו?

הסמל הנשגב ביותר למסירות-הנפש היהודית הוא 'עקידת-יצחק'. בכל עת שיהודים רוצים לעורר זכות-אבות, הם מזכירים בתפילה את מסירות-נפשו של אברהם-אבינו שהיה מוכן לעקוד את בנו-יחידו. על נסיון העקידה..

אנחנו אוהבים להיות צודקים וגאים, לא חייבים דבר לאיש. עצם נכונותו של אדם לבוא לסליחות ולהרגיש שאינו בסדר – יש בה מידה רבה של היטהרות

אדם, אם נפגע פעם אחת וסלח, ואחר-כך פגעו בו שוב – יתקשה לסלוח שנית. אבל הקב"ה הוא אין-סופי, וגם מידת הסליחה והמחילה שלו אין-סופית