קצר ולעניין

פעם נכנס אל אדמו"ר האמצעי חסיד שעסק ברוכלות ושאל: "איך אפשר לחשוב על ענייני חסידות בשעה שטרודים מכף רגל ועד ראש בענייני הפרנסה?"

במעין ליל סדר במחנה-העבודה ברגן-בלזן שאל הרבי מבולוז’ב: "מה נשתנה סבל זה, שואה זו, מכל הצרות אשר פקדו את העם היהודי בעבר?"…

בעיצומם של ימי השואה הכריז הרבי הקודם כי הצרות הפוקדות את עם-ישראל הן חבלי-משיח. אחד החסידים שאל אם הרבי אכן מאמין שהמשיח עומד לבוא בקרוב?

האיש, שאיבד ברגע אחד את כל רכושו, התעלף. ניסו לעוררו, אך הוא חזר והתעלף. אמר על כך הרבי: "העגלות שלמות ולא נשדדו"…

בשעה שפקדה את אהרון צרה גדולה – מספרת התורה ש"ויידום הארון" • האם יש מדרגה גבוהה מזו?

כאשר הכתירו את רבי שלמה מסלונים לאדמו"ר היה שבור מאוד, שכן לדעתו מי הוא ומה הוא שיעמוד בראש העדה וייטול את שרביט ההנהגה?!

נאנח הגנב: "אם אני פורץ את קופותיהם של אחרים, איך הייתי יכול להתאפק ולא לפרוץ את קופתי שלי"…

בזמני העלייה לרגל היה דוחק גדול בירושלים. איך אפוא אומרת המשנה "לא אמר אדם צר לי המקום שאלין בירושלים"?