תלמידי ישיבות, המספרים על לימודיהם לאנשים שאינם קרובים כל-כך לעולם התורה, רגילים לשמוע את השאלה: "אז אתה תהיה רב?". אחרים שואלים על התעודה שמקבלים אחרי שנות הלימודים בישיבה. ואולי דווקא השאלות התמימות הללו ממחישות, עד כמה רחוק רוב הציבור מהבנת המשמעות האמיתית של עולם הישיבות ושל לימוד התורה בכלל.
אכן, בכל מוסדות הלימוד בעולם הגדול, יש חתירה ל'תכלס'. לומדים משפטים כדי להיות עורך-דין. לומדים רפואה כדי להיות רופא. לומדים כלכלה כדי לנהל מערכות כלכליות. בתום הלימודים גם מקבלים תעודת הסמכה, שמטרתה לאשר לפני מעסיקים ולקוחות עתידיים את מידת הכשרתו של האיש.
לימוד התורה בישיבות רחוק לגמרי מכל עולם המושגים הזה. אדם אינו הולך ללמוד בישיבה כדי לרכוש מקצוע וכדי לקבל תעודה. הוא לומד כדי להיות יהודי שלם. מטרתה של ישיבה היא לגדל יהודים שורשיים, בקיאים במורשת אבותיהם; יהודים שיוכלו להנחיל את המורשת הזאת גם לבניהם אחריהם.
פנס של העולם
במידה מסויימת ניתן להשוות את הלימוד בישיבה להשכלה הבסיסית שהמערכת הכללית מבקשת להעניק לכל ילד ונער בבית-הספר היסודי והתיכון. כששואלים הורים, מה יוצא לילדיהם משתים-עשרה שנות הלימוד בבית-הספר, התשובה שתתקבל מן-הסתם תהיה: "הם לומדים להיות בני-אדם ורוכשים כלים לחיות בעולם האנושי". בדיוק כך יש להשיב על השאלה לשם-מה לומדים בישיבות: "כדי להיות יהודים וכדי לרכוש כלים לחיות בעולם המושגים של היהדות".
ההבדל ה'קטן' הוא, שכדי להיות 'אדם' די בשתים-עשרה שנות לימוד, ואילו כדי להיות 'יהודי' יש צורך בשמונה-עשרה שנות לימוד בסיסיות, בתוך מאה ועשרים שנים של השתלמות שוטפת… היהדות היא גדולה כל-כך וחובקת מרחבים כה עצומים, עד שאדם נדרש להשקיע שנים רבות של לימוד אינטנסיבי, כדי לרכוש את היכולת לשחות בה בחופשיות.
לפני כ- 3,300 שנה, בחג-השבועות הראשון לאחר היציאה ממצרים, הטיל הקב"ה על העם היהודי תפקיד נכבד וכבד – להיות "ממלכת כוהנים". הוא הטיל עלינו להיות הפנס של העולם, ולהביא לאנושות כולה את האמונה בא-ל אחד ואת הערכים הבסיסיים של חיים אנושיים הגונים וישרים. לכן גם צייד אותנו בתרי"ג מצוות ובתורה אין- סופית, כדי לאפשר לנו לשמור על ערך מוסף של קדושה ושל התעלות רוחנית. ה'הכשרה' של יהודי מחייבת אפוא ללמוד ולהכיר לעומק את ים התורה, ולשם כך קיימות הישיבות.
צורך קיומי
רגילים להתווכח אצלנו על שירותם ואי-שירותם של בני הישיבות בצה"ל. זוהי שאלה המורכבת משאלות-ביניים רבות: אפשרות השילוב בין צבא ובין תורה, המספר הרצוי של תלמידי הישיבות, ערכו של לימוד התורה כחומת-מגן רוחנית ועוד. אבל דומה, שעיקר הבעיה נעוץ בחוסר-ההבנה של הציבור למשמעות הלימוד בישיבות.
בתקופת ה'השכלה', הרבה לפני שהתעוררה בעיית השירות בצבא, נהגו לבוז לתלמידי הישיבות ולכנותם 'בטלנים'. גם בימינו, כשיש מחסור בעובדים בתחום זה או אחר, אנו רגילים לשמוע קריאות להפנות לשם תלמידי ישיבות. איש לא יציע לשלוח לשם סטודנטים, שהרי הם צריכים להתכונן למבחנים ולקבל ציונים, אבל תלמידי הישיבות – מה הם בכלל עושים?
כאן טמון לב הבעיה. ברגע שהציבור יבין את ערכו של לימוד התורה, כצורך קיומי ליהודי בריא ושורשי, יהיה קל הרבה יותר לפתור את כל השאלות האחרות.
באדיבות: צעירי חב"ד – ישראל
