להיות אדם טוב ויהודי טוב

לא-אחת אפשר לשמוע יהודי המתנצל על שאין הוא מקפיד לקיים את התורה ומצוותיה, והמתנחם בכך שהוא 'יהודי טוב'. הניסוח מוכר: "ראה, אני לא שומר בדיוק את המצוות, אבל אני יהודי טוב. אני אזרח ישר, ממלא את חובותיי למדינה, לא פוגע באיש ומשתדל לעזור לזולת. העיקר זה להיות בן-אדם, לא?".

המשפט האמור היה יכול להיות נכון לגמרי, לולא מילה אחת שהשתרבבה לתוכו – 'יהודי'. אילו היה בן-שיחנו אנגלי או רוסי או הודי או צרפתי, והיה מתאר את היותו אדם טוב וישר – זה היה בסדר גמור. זה מה שתובעים מבן-אדם בכלל – להאמין בקב"ה ולהתנהג ביושר ובצדק עם סביבתו. אבל מאיתנו, היהודים, דורשים הרבה יותר מזה.

עם של 'כוהנים'

במעמד הר-סיני בחר בנו הקב"ה מכל העמים והעלה אותנו למדרגת 'עם-סגולה'. בתורה מוגדרת מהותה של הבחירה הזאת בארבע מילים: "ואתם תהיו לי ממלכת כוהנים וגוי קדוש". כשם שבתוך עם-ישראל עצמו יש מי שנבחרו להיות מורמים מעם, כוהנים, הקרובים יותר מאחרים לעבודת הקודש, כך עם-ישראל, בתוך כלל האנושות, נתמנה להיות 'ממלכת כוהנים' – עם שלם שכולו קרבה יתרה אל הקדושה.

הבחירה הזאת של הקב"ה בעם-ישראל העניקה לו זכויות רבות, אך גם חובות. זו 'עסקת-חבילה' שאי-אפשר להפריד בין חלקיה. אי-אפשר ליהנות מהזכות של להיות יהודי, בלא למלא את החובות שהיהדות מטילה על האדם. או במילים אחרות: אי-אפשר להיות 'יהודי טוב' ולעשות רק מה שנדרש לעשות 'אדם טוב'.

השלמות הנדרשת מאומות-העולם מתומצתת בציוויים המכונים 'שבע מצוות בני-נוח'. אפשר להגדיר מצוות אלה ככללי-יסוד לחברה אנושית מתוקנת: להאמין בבורא-העולם ולכבדו, לא לרצוח, לא לפגוע בחיי המשפחה, לא להתאכזר לבעלי-החיים, לקיים מערכות צדק ומשפט שיבטיחו חיי-חברה תקינים וצודקים. גוי שמקיים את כל אלה – הוא אדם טוב. אבל מיהודי דורשים יותר.

תארו לעצמכם מורה שאינו ממלא את תפקידו כמורה, אבל מתנחם בכך שהוא 'אדם טוב'. או ראש-עיר כושל שמתהדר בטוב-ליבו. אכן, חשוב מאוד להיות אדם טוב, אבל מורה נדרש להיות גם מורה טוב וראש-עיר חייב להיות ראש-עיר טוב. על-אחת-כמה-וכמה עם-ישראל, שתפקידיו המיוחדים אינם מקצוע ומשרה בלבד, אלא ייעוד-חיים.

לקדש את החיים

החובות האנושיות הרגילות הן חלק מועט בלבד מנורמות ההתנהגות הנדרשות מיהודי. ליהודי לא דיי להתנהג כ'אדם טוב'; עליו להיות גם 'יהודי טוב'. יהודי נדרש לקיים את הדברים המחייבים אותו בהיותו יהודי. יושר, צדק ומוסריות הם דברים מובנים מאליהם. לא בזה בלבד בא ייחודו של יהודי לידי ביטוי – אם-כי הניסיון ההיסטורי הוכיח, שהעם היהודי שמר על כללי מוסר ועל צלם אנוש טוב מעמים אחרים. אלא שהיושר והמוסר הם רק חלק קטן ממערכת הדרישות בחיי יהודי.

יהודי צריך למלא את ייעודו כ"ממלכת כוהנים". ייחודו האמיתי הוא בקידוש חייו, שגם חיי היום-יום שלו יהיו רוויים קדושה והתעלות רוחנית. לא די בכך שיהודי אינו נוגע ברכוש הזולת; גם ברכושו-שלו עליו להשתמש כיהודי – להיזהר מאיסור ריבית, לתת צדקה, לברך על המזון, לאכול כשר. אלה הדברים המקדשים את החיים השגרתיים ובאמצעותם היהודי ממלא את משימתו להיות "גוי קדוש".