תרומות
חפש בית חב"ד בעולם
שאל את הרב

עברית

פרק ד' • שביתת רעב בכלא

הוא החל מניח את התפילין. אולם אך הספיק להניח את "של יד", הסתובב החייל, היכה ודחף את הרבי באכזריות מכל המדרגות: "כשתשב שלושה-ארבעה ימים בצינוק, בחושך ואפילה, רפש וטיט, בין עכברים, אזי תבין כי כאן בשפולארקי אי אפשר לעשות בית כנסת של יהודים…" צעק בגסות

לכוון את העומדים בצומת

למרות שלא קיימות היום ערי מקלט, יש ברעיון הרוחני העומד מאחוריהן הוראה למעשה בפועל בחיינו היום יומיים • יש לצאת ל"פרשת הדרכים", שם מצויים יהודים שאינם יודעים לאיזה כיוון ללכת, להתייצב כשלט חי ולהנחותם: "מקלט! מקלט! פנו ימינה אל הדרך הנכונה".

לב חדש ללא השתלה…

הרב פתח את המזוזה בחן אותה מכל פינותיה והעביר מבטו אל מר סגל. שוב הסתכל הרב במזווה שלפניו ושוב העביר מבטו אל העומד מולו. "ידידי היקר" – אמר – "אתה והמזוזה שלך מתאימים זה לזה להפליא. לשניכם אותה מחלה, שניכם חולי לב…"

תכלית הכוונה

כשנתמנה המגיד ממזריטש לממלא מקומו של הבעש"ט, עסק מטבע הדברים גם במצוקותיהם הגשמיות של המוני העם. הללו באו אליו בהמוניהם, זה בצרותיו וזה בבעיותיו, והוא

יהודים קיבתיים..

שמעתי פעם אמרה מצחיקה כי ישנם כמה סוגים של יהודים: יהודים לבביים, יהדותם מתבטאת רק בלב, יהודים קיבתיים, שיהדותם מתבטאת בקיבה באמצעות הצ’ולנט והגפילטע בשבת, או הקרפלעך בפורים והושענא רבה…! השבוע נזכרתי באימרה הזאת בעקבות מאורע שאותי משום מה מעט שיעשע.